איך הגעתי לעולם?

פורסם לראשונה באתר מאקו

 

 

 

"איך הגעתי לעולם" – ההתמודדות עם שאלות ילדים במשפחות  חד מיניים 

 

במהלך התפתחותם הטבעית, ילדים מתחילים לעסוק בהדרגה בשאלה "איך הגעתי לעולם" ופונים להוריהם בשאלות לא פשוטות. העיסוק בשאלה זו מהותי עבור כל ילד שמגבש את זהותו ולכן גם העסיק את עולם הפסיכולוגיה מאז פרויד.  במקרה של משפחות חד מיניות, בהן לא פעם תהליך הבאת הילד הוא תהליך מורכב מכל הבחינות – טכנית, רפואית ורגשית, התשובות אינן כל כך פשוטות. הורים רבים מוצאים את עצמם מתחבטים כיצד לענות לילד ולעיתים זהו אף חשש שמלווה הורים פוטנציאלים עוד טרם התחלת המסע להורות. בכתבה זו אנסה לנסח מספר עקרונות פשוטים שיכולים לעזור להורים הגאים בהתמודדות עם סיטואציה מאתגרת זו מול ילדיהם.

 

חשיבות יצירת הסיפור המשפחתי

 

על בסיס הניסיון שנוצר עם ילדים שאומצו בילדותם המוקדמת, אנו מבינים כיום  כי קל יותר לילדים לעכל את סיפורם האישי כאשר הסיפור של הגעתם לעולם ולמשפחה מובא להם באופן כנה ופתוח, בצורה של סיפור מובנה. לכן, חשוב עוד במהלך השלבים המוקדמים של תהליך ההריון וההורות לתעד ואסוף פיסות זיכרון ורגעים שיכולים בהמשך לצקת תוכן בסיפור המשפחתי. תמונות שלכם נוסעים להפרייה, תמונות של ההריון והאולטרסאונד וכו' יכולים בהמשך להוות עבור הילד אמצעי להמחשת האופן שהגיע לעולם וליצור לו תמונה בהירה של התהליך שהוא למעשה כרטיס הכניסה שלו לעולם.

 

ללכת בעקבות הילד

 

לילדים שונים יש צרכים שונים ובהתאם יש להתנהל מולם גם בהקשר של סיפור הגעתם לעולם. ישנם ילדים שיהיו סקרנים ומפותחים יחסית לגילם ולכן ישאלו שאלות ביוזמתם ואילו אחרים מסיבות שונות יימנעו מכל מגע עם הנושא. מוטב לא לכפות על הילד תשובות אם לא נשאלו שאלות, בוודאי בגילאים המוקדמים. כמו כן, במידה ונשאלות שאלות כדאי לפרט באופן שתואם את ההתתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד. ילד בגיל 4 למשל, לא בהכרח יבין כיצד מתרחשת הפרייה מלאכותית ויש להסתפק במושגים הכלליים של ביצית, זרע, רחם-בטן ולא לפרט מעבר לכך. כאשר ילד נמנע מכל דיבור על הנושא גם בגילאי בית הספר היסודי היותר מתקדמים (כיתות ה'- ו'), יש להניח שזו המנעות מתוך קושי וחרדה.  במקרה כזה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לגבי האופן המתאים ביותר עבור ילד זה להתמודד עם הנושא.

 

נוצרת מאהבה

 

ילדיכם, גם אם נוצרו בדרך  של הפרייה מלאכותית ולא באמצעות יחסי מין, הם עדיין פרי של  אהבה הדדית של ההורים ובהיבט זה אין כל הבדל בין הורות חד מינית להורות הטרוסקסואלית. זוהי נקודה חשובה שיש להדגישה גם בפני הילדים שמחפשים למצוא נקודות דימיון והשקה לסיפור המשפחתי הרגיל והקונבנציונלי שהם רואים בבתים אחרים. כל ילד רוצה לגלות שהגיע מתוך תהליך של אהבה וקרבה וכך גם ילדכם.  על כך, חשוב להסביר את מה שעבורכם מרגיש כל כך טבעי ולבטא בפני הילד את הרצון העז שהיה לכם להביאו לעולם.

 

הימנעות מסודות

 

ישנם חלקים בתהליך שחשיפתם יכולה להיות פחות קלה להורים. למשל, היותו של הורה אחד ללא קשר ביולוגי גנטי לילד,  זהות (או אנונימיות לעיתים) תורם הזרע או תורמת הביצית, זהות הפונדקאית (אם ידועה או לא) וכו'. ההמלצה החד משמעית היא לספר את האמת ולמנוע הווצרותם של סודות בתוך המשפחה, שיכולים רק לתפוח ולגרום לכל מיני תסמינים רגשיים מסובכים ולא רצויים.הורים שמרגישים אי נוחות עם מרכיב כלשהו בסיפור, צריכים לנסות ולפרק את הקושי שלהם, להבין את מקורו ולנסות להפריד בין הקושי של עצמם, לצורך הברור של הילד לדעת את כל התמונה.

 

מוכנות לספוג כעס וכאב

 

כחלק מהתהליך הרגשי של עיבוד הסיפור הייחודי ילדים יכולים להגיב לרגעים בביטוי של כעס כלפי ההורים או כאב. "למה אין לי אבא?" אצל זוג הלסביות, "למה אין לי אמא?" אצל זוג ההומואים או לחילופין "למה אמא ואבא שלי לא ביחד כמו כולם?", במקרה של הורות משותפת. עבור ההורים ההתמודדות עם אמירות מסוג זה אינה קלה כי מייד מתעוררים רגשות אשמה וחוסר אונים, אך חשוב דווקא לאפשר לילדים לבטא רגשות אלה, גם אם אינם נעימים. בסופו של דבר כחלק מתהליך ההשלמה עם השונות המשפחתית, החלקים החיוביים במשפחה "מנצחים" את הקושי שבשונות ומתן האפשרות לילדים לבטא את מצוקתם דווקא מחזקת את הקשר בינם לבין הוריהם ומוכיחה להם שמשפחתם חזקה דיה להתמודד עם מצבים לא פשוטים.

 

התמודדות עם חוסר ודאות

 

במקרים רבים, חלקים בפאזל של סיפור הגעת הילד לעולם נותרים עלומים. זהות תורמי זרע או הביצית במרבית המקרים נשארת אנונימית ולפעמים גם זהות פונדקאית נותרת עמומה.  מצב זה יוצר  כמובן הקלת מה להורים, כאשר נחסכת מהם התמודדות עם "תחרות" אפשרית עם דמות חיצונית להורות, אך בפועל גם יוצר קושי עבור הילד שמבקש לדעת את מקורותיו הגנטיים. יש לקחת בחשבון כי ייתכן וגם סביב חוסר הידיעה יווצר תסכול וכעס של הילדים, אך רצוי דווקא לעודד אותם לדמיין  מי הוא התורם/ת, לשתף אתכם בפנטזיות להם וליצור דו שיח פתוח על הנושא.

 

נסכם בכך שהפסיכולוגיה בהקשר זה מדדה אחרי החדשנות הרפואית בניסיון לתת מענה להורים וילדיהם. הטכנולוגיות הרפואיות כבר עובדות, את זה כולנו יודעים, אך לתאוריות הפסיכולוגיות יש זמן הבשלה ארוך יותר . יש להניח שעם הניסיון שיצטבר בשנים הקרובות יהיו לנו כלים וכללים תקפים ומהימנים כדי להתמודד עם שאלות הילדים, ובינתיים נוכל להתנחם בכך שבסופו של יום, איכות התא המשפחתי היא הקובעת, ולאו דווקא היותו קונבנציונאלי או לא.

 

Share on Facebook
Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים